מיועד לילדים והורים גם יחד מטרתו להדליק נורה אדומה בפני מצבי קיצון. למהלכים שאנו עושים בחיים ישנן השלכות מעבר לאלו המוסריות שלנו כבני אדם, נפשיות ולעיתים אף כספיות. לצערנו קורה לא אחת כי אחד ההורים נוקט בפעולות הזנחה או שמחליט לנטוש את ילדיו להתנתק לחלוטין – להקים משפחה חדשה ולנטוש את הישנה, יש לדעת כי עומדת בפני הילדים אפשרות לתבוע את ההורה הנוטש בבית משפט לענייני משפחה ולזכות בפיצוי כספי בשל כך. בשורה ארוכה של פסקי דין קבעו בתי המשפט לענייני משפחה נטישה והזנחה אך לא רק גם בשל התעללות, מחסור נפשי וכספי שהוכחו על ידי התובעים – קבעו בתי המשפט פיצוי שלעיתים גבוה בשל הזנחה ונטישה זו של הורים.
מהו הבסיס החוקי לפיו יכול ילד לתבוע את הוריו?
סעיף 68 לחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות וסעיפים בחוק העונשין תשל"ז 1977.
מהי נטישה או הזנחה?
בית המשפט לענייני משפחה קובע זאת בהתאם להתנהגות הנתבע כלפי ילדיו ובוחן אם התנהגותו מתיישבת עם הדרך בה הורה סביר נוהג עם ילדיו, דהיינו בעיני ההורה הסביר.
הבסיס הנורמטיבי:
התביעה תתבסס על פקודת הנזקין האזרחית ויטענו כי התנהגות ההורה עולה לכדי רשלנות והפרת הוראה חקוקה, כי הנתבע לא קיים את חובותיו כלפיהם, לא דאג לצרכי מחייתם ולא מנע פגיעה בבריאותם ובשלומם. התובעים יבססו את תביעתם על הטענה כי התנהגות הנתבע כלפיהם מהווה משום רשלנות, אשר גרמה להם נזק וכי יש בה משום הפרת החובה החקוקה לנהוג בדרך שהורה סביר היה נוהג. לכן הנתבע חייב לשלם פיצוי עבור הנזקים שנגרמו להם בגין אותה התנהגות.
על מנת לבסס את עוולת הרשלנות יש להוכיח:
כי קיימת חובת זהירות המוטלת על הנתבע כהורה הן חובת זהירות מושגית והן חובת זהירות קונקרטית, וכי הנתבע הפר אותה וכי עצם הפרה זו גרמה להם לנזק.
לעניין הפרת חובה חקוקה יבססו התובעים את טענתם על כללי ההתנהגות שהטיל המחוקק על הורים, הן במסגרת חוק העונשין, תשל"ז – 1977 בסעיף 323 שזו לשונו: "הורה או מי שעליו האחריות לקטין בן ביתו, חובה עליו לספק לו את צרכי מחייתו, לדאוג לבריאותו ולמנוע התעללות בו, חבלה בגופו או פגיעה אחרת בשלומו ובבריאותו, ויראוהו כמי שגרם לתוצאות שבאו על חייו או על בריאותו של הקטין מחמת שלא קיים את חובתו האמורה" והן במסגרת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב 1962, בסעיף 15 "אפוטרופסות ההורים כוללת את החובה והזכות לדאוג לצרכי הקטין, לרבות חינוכו, לימודיו, הכשרתו לעבודה ולמשלח-יד ועבודתו, וכן שמירת נכסיו, ניהולם ופיתוחם; וצמודה לה הרשות להחזיק בקטין ולקבוע את מקום מגוריו, והסמכות לייצגו". ובסעיף 17: "באפוטרופסותם לקטין חייבים ההורים לנהוג לטובת הקטין כדרך שהורים מסורים היו נוהגים בנסיבות העניין".
כיצד בית המשפט קובע שיש רשלנות מצד ההורה?
לעניין זה נסביר כי הדבר מורכב ומדורג, ונסמך על שרשרת קביעות לוגית וכרונולוגית של בית המשפט. על מנת לקבוע אם התנהגותו של ההורה עלתה כדי רשלנות או האם הפר את חובותיו החקוקות בהתנהגותו ויחסו לילדו, בית המשפט יבחן את כלל נסיבות חייו של הקטין לאורך השנים, ולא רק יתייחס לאירוע קונקרטי מסוים – טראומטי ככל שיהיה בעיני הילד, בעיקר ברטרוספקטיבה של חלוף שנים כה רבות מעת התרחשותו. שהרי ברור לכל בר דעת כי על הנתבע, ככל הורה, מוטלת חובת זהירות כלפי ילדיו. השאלות הרלוונטיות , הן האם בנסיבות העניין הפר הנתבע את חובותיו, האם פעל כדרך שהורה סביר היה נוהג בנסיבות המקרה והאם התנהגותו התיישבה עם טובת הקטינים.
כאשר יקבע בית המשפט כי הנתבע הפר חובותיו ופעל באופן שעולה כדי עוולת הרשלנות, כי אז יהיה מקום לבחון אם הפרת החובה וההתנהגות הרשלנית גרמו לתובעים לנזקים מה מידתם ואז יקבע את מידת הפיצוי.
לעניין זה יבחן בית המשפט גם את הנזק שהוסב לילדים בשל דרך הגירושין של ההורים ומידת קיצוניות המאבק ביניהם ומידת השפעתו על הילדים, את הניכור ההורי בשל מעורבות אחד ההורים בו כנגד האחר, ויבחן התנהגויות רשעות וסידיסטיות של ההורה כלפי הילדים, ניתוק והתעלמות מהילד של ההורה מהילד, יעיין בתסקיר הסוציאלי וההמלצות שלו, מצוקות כלכליות ואי תשלום מזונות שפגעו בילד, מידת הסבל הנפשי של הילדים – הטיפולים הפסיכולוגיים והשפעתם על הילד גם לאחר בגרותו, אם הצלקות כה עמוקות עד כי מנעו ממנו להתגייס לצה"ל, או שנזקק לטיפול תרופתי פסיכיאטרים, עד כמה הפך לאדם נורמטיבי שמסוגל לחיות ולתפקד בחברה כאדם בוגר כאדם סביר, או כפי שאירע לילד תובע שעקב הטראומות הללו של הנטישה של אימו והקמת משפחה חדשה והתעלמות וניתוק מוחלט ממנו, נזקק לטיפול פסיכיאטרי הדוק כולל אשפוזים וטיפול תרופתי, שמנעו ממנו להתגייס לצה"ל ללמוד לבנות עתיד עד כי אינו מתפקד כאדם נורמטיבי מהישוב ובית המשפט פסק לו פיצוי בסך 1.5 מיליון ₪, זאת כאשר ישנן ראיות ומוכח הקשר הסיבתי כפי שאירע במקרה דנן.
מזרחי & מויאל ושות' משרד עו"ד
