יצא לכם להרגיש שהצוואה של יקירכם מפלה אתכם? שווה לקרוא את הכתבה ההבאה:
סעיף 30 לחוק הירושה עוסק במקרים בהם הצוואה אינה מביעה את רצונו האמיתי של המצווה, עשויים להיות לכך מספר גורמים.
סעיף 30(א) מתייחס ללחץ חיצוני המופעל על המצווה בסדר עולה, מהקל אל הכבד:
אונס, איום- הכוונה הינה למעשים כפויים אשר בדרך כלל המצווה מודע אליהם וכי יודע שצוואתו אינה משקפת את רצונו האמיתי.
השפעה בלתי הוגנת- לחץ (קל) שהופעל על המצווה, לעיתים המצווה עשוי להיות מודע לכך שהופעלה עליו השפעה בלתי הוגנת. נרחיב על כך בהמשך.
תחבולה או תרמית- מדובר על מעשה מרמה הגורמים לחוסר התאמה בין הכתוב בצוואה לבין מה שהמצווה רצה לצוות לולא המרמה.
סעיף 30(ב) דן בטעות, כלומר אי התאמה בין מה שהמצווה עשה לבין מה שהמצווה רצה לעשות עקב הטעות. למעשה תחבולה, תרמית וטעות גורמים למצווה לחשוב כי בשלושתם המצווה לא ידע את מצב הדברים האמיתי בעשיית צוואתו.
המחוקק הותיר אפשרות לתיקון הצוואה רק במקרה שמדובר בטעות ורק אם אפשר יהיה לקבוע בבירור מה היה המצווה מורה בצוואתו אלמלא הטעות, רק אז יתקן בית המשפט בהתאם לכך את דברי הצוואה. במידה ואין אפשרות לעשות כך, בטלה הוראת הצוואה.
איום, אונס, השפעה בלתי הוגנת, תחבולה או תרמית, אם נעשתה צוואה מחמת אחד מהם- דינה להתבטל. המשותף לכל אלה וכל אחד מהם לעצמו הוא פגיעה ברצונו החופשי של המצווה כיצד ייחלק רכושו לאחר פטירתו.
נדגיש כי אין פסול בנסיון להשפיע על אדם שיכתוב צוואה לטובתו או לטובת אחר, מה שפסול הוא השפעה בלתי הוגנת.
מהי השפעה בלתי הוגנת?
יש להבחין בין דברים הנאמרים על ידי הנהנה למוריש ומתקבלים על דעת המוריש, שאין בהם עניין של אי הגינות, לבין השפעה בלתי הוגנת שמשמעותה היא שהמוריש מבטל את רצונו בפני רצון הנהנה מתוך חולשה, פחד וכדומה.
החוק אינו פוסל צוואה שנעשתה לאחר השפעה ו/או שכנוע של הנהנה על המצווה, כל עוד ההשפעה או השכנוע נעשים בנימוס וללא לחץ ואיומים, מפורשים או מכללא.
יש להבחין בין "השפעה" לבין "השפעה בלתי הוגנת", בע"א 3828/98 נאמר כי "נדרש שההשפעה תהיה לא הוגנת- היינו, השפעה הפוגעת ברצונו החופשי של המצווה". השפעה שאינה מגיעה לכדי השפעה בלתי הוגנת אינה מבטלת את הצוואה.
למעשה, כולנו נתונים להשפעות הסובבים אותנו ולהשפעות הסביבה, והשפעות אלה הינן מרכיב ברצונו האמיתי של אדם. השפעה בלתי הוגנת הינה השפעה שאינה השפעה שבשגרה אלא השפעה שיש בה מרכיב של אי הגינות. המושג "אי-הגינות" הוא מושג מסגרת, ויקבע באופן אינדיוודיאולי בנסיבות המקרה.
מבחנים לקיומה של השפעה בלתי-הוגנת:
בעניין 1516/95 בית המשפט עשה שימוש ב4 מבחנים לבדיקת השפעה בלתי הוגנת, יש לציין כי לא מדובר במבחנים מצטברים אלא די בכך שחלקם מתקיימים כדי להצביע על השפעה בלתי הוגנת.
- תלות ועצמאות- האם המצווה היה עצמאי פיזית ושכלית הכרתית. ככל שהמצווה היה עצמאי יותר, תתחזק נטיית בית המשפט לשלול קיום תלות של המצווה בנהנה. ככל שהמצווה היה עצמאי פחות, תתחזק הנטייה לחייב את קיום התלות.
2. תלות וסיוע- אם הנהנה היה היחיד שסייע למצווה בכל צרכיו, או שמא המצווה הסתייע גם באחרים. סיוע של אדם אחד עלול להעמיד את המצווה במצב של תלות מוחלטת באדם המסייע לו, ועשוי להוות שיקול התומך בהקמת חזקה להשפעה בלתי הוגנת.
3. קשרי המצווה עם אחרים- ככל שיתברר כי בתקופה הרלוונטית לעריכת הצוואה היה המצווה מנותק לחלוטין מאנשים אחרים, או שקשריו עם אחרים היו מועטים ונדירים, תתחזק ההנחה שהמצווה אכן היה תלוי בנהנה.
4. נסיבות עריכת הצוואה- אפשר שמעורבות הנהנה לא תגיע עד כדי לקיחת חלק בעריכתה אך תהיה ראיה לכאורה להשפעה בלתי הוגנת.
העובדה כי הוכחת קיומה או העדרה של השפעה בלתי הוגנת קשה ביותר, מעבירה את הצדדים למאבק על נטל ההוכחה. במצב זה ינסה המתנגד אשר עליו מוטל נטל ההוכחה הבסיסי, להוכיח קיומה של הנחה לכאורה כיחסי אמון מיוחדים, או פגם צורני בצוואה, שיש בהם כדי להעביר הנטל, ואילו מבקש הקיום, ינסה לסתור הנחות אלה, תחת שלילת ההשפעה הבלתי הוגנת.
לסיכום, במידה ואתם יורשים ועולה בכם החשד כי התקיימה השפעה בלתי הוגנת על המצווה, כך שהצוואה אינה משקפת את רצונו האמיתי, תפנו לעורך דין בעל ניסיון בהגשת התנגדויות לצוואה ותפעלו להביא לביטולה של הצוואה.
