תביעת השתקה

כאן ננסה להסביר מהי תביעת השתקה, מה מטרתה, מי בדרך כלל מגיש אותה, מה עמדת החוק כלפיה, מה מקורה, כיצד מתייחס המחוקק הישראלי?

מי מגיש תביעת השתקה?

זו תביעה שמוגשת בדרך כלל על ידי אדם או גוף או ארגון כלשהו מוכרים, עוצמתיים, עתירי ממון והשפעה, אשר מגישים תביעות בעיקר לשון הרע, לבית המשפט בסכומי עתק עצומים כנגד אדם כלשהו. כאשר יחסי הכוחות בין התובע והנתבע בדרך כלל עצומים ובלתי נתפסים, כמשל דוד וגוליית! זאת ועוד, גם חברות שונות במשק הישראלי למדו לעשות שימוש של תביעות לשון הרע כנגד לקוחות עימם קימת מחלוקת אודות נכסים שרכשו מהם, על מנת למנוע מהם לפרסם ברשתות החברתיות ביקורת. כמו גם, פוליטיקאים כנגד עיתונאים שמבקרים אותם, ועוד בעלי שררה וממון שעושים שימוש בכלי זה.

מדוע?

משום שבדרך כלל אדם זה מתח ביקורת עליהם כגון עיתונאים, או שתבע אותם בבית משפט. וכך כאשר הם מגישים תביעה, הרי שבדרך כלל תוגש על ידי משרד עורכי דין מוכר וידוע בעל מוניטין, באשר סכום הפיצוי הוא בדרך דמיוני גבוה במיוחד. כאשר בדרך כלל אין בסיס לתביעה זו ומטרתה לייצר פחד וחשש בלב האדם הנתבע כדי שיחדל מלמתוח ביקורת או שיחזור בו מתביעתו. בדרך נלווית לכך איום בתביעת נזיקין בסכומי עתק, וזאת ללא קשר לסיכויי ההצלחה במשפט. התהליך המשפטי עצמו וההוצאות הנלוות לו של הגורם הנתבע אמורים להפחיד ולהתיש את הנתבע, כך שיפסיק את הביקורת או יחזור בו מהתביעה שהגיש כביכול  "מרצונו". ואז עם השגת המטרה, תביעות השתקה אלו ננטשות לאחר שהחלו שכן הן השיגו את מטרתן.

מה מקור תביעה זו?

"Strategic Lawsuit Against Public Participation"   –  Anti – SLAPP 

מקור תביעות אלו בארצות הברית, מטבע לשון זו נעשה לראשונה שימוש בשנת 1988 על ידי שני פרופסורים מאוניברסיטת דנוור שבארצות הברית, קאנאן ופרינג, שערכו מחקר וגילו מספר רב של תביעות כנגד  פעילי איכות הסביבה במטרה להשתיק אותם.

מה המצב בעולם ובארץ?

בקנדה ארצות הברית אוסטרליה ומדינות פלורליסטיות רבות קיימים חוקים ספציפיים נגד תביעות אלו, כך שסילוק התביעה כבר בשלב המוקדם חוסך מהנתבע הוצאות עוגמת נפש וחשש מיותר. יתרה מזאת, גם קבעו מנגנון פיצוי הוצאות ריאליות ופיצויים עונשים כנגד התובע. בארצות הברית אין חקיקה פדרלית אולם יחד עם זאת, ב-31 מדינות כן קיימים חוקים נגד  SLAPP-  Anti.

בישראל אין חוקים בעניין זה, אולם בתי המשפט ערים לשימוש בערוץ הפחדה זה ועת משתכנעים שנעשה שימוש לרעה בהליכי משפט לשם הפחדה, הרי שעשויים לעשות שימוש בסמכותם לסלק על הסף את התביעה, למחוק ואפילו לדחות תביעות אלו בהעדר עילה, תביעה טורדנית קנטרנית.

דוגמאות בארץ ?

קיימות אין ספור דוגמאות על כך בארץ ובעולם בעיקר בתביעות לשון הרע כנגד עיתונאים ופרטים בחברה בסכומי עתק על מנת לזרוע פחד בלבבות מטיחי הביקורת והתובעים למיניהם על מנת להשתיק אותם ולעודד אותם שלא לתבוע  

בפסק דין אורבך נדל"ן נ' שרון שפורר, בבית משפט השלום בתל-אביב בתביעת דיבה שהגישה חברת נדל"ן נגד העיתונאית שרון שפורר בשנת 2014 ,בה מצדיקה כבוד השופטת רחל ערקובי את טענת הנתבעת שרון שפורר, כי מדובר בתביעת השתקה, וקובעת, בין היתר: "המושג 'תביעות השתקה SLAPP אינו מעוגן בדין הישראלי, אך בשנים האחרונות בתי המשפט בישראל דנו בו לא מעט והגדירו את הקריטריונים הדרושים לקביעה כי תביעה הינה תביעת השתקה השופטת מתארת את הבעייתיות שבתביעות השתקה ואת הצעות החוק שהוגשו בעניין; מציינת כי קיימת חקיקת SLAPP-  Anti בארה"ב, בקנדה ובאוסטרליה; מצטטת בלשונה מן החקיקה במדינת קליפורניה; ואף קוראת לחוקק בעניין בישראל. היא מסבירה שלא סילקה את התביעה על הסף בהעדר חקיקת Anti – SLAPP ישראלית, אך היא כן פסקה לנתבעת הוצאות בגובה 100,000 ₪.

מה כוונת המחוקק הישראלי?

לבקשת חבר הכנסת עופר כסיף פרסמה הלשכה המשפטית תחום חקיקה ומחקר של הכנסת, מחקר מקיף שעניינו "סקירה משווה של תביעות השתקה בעולם" על מנת ללמוד ולנסות לקדם חקיקה גם בישראל בעניין חשוב זה, שנראה כי בשלב זה אין עדיין פעולות של ממש בכיוון חקיקה כפי שקיימת בעולם הנאור, כזו שתשים גבולות לבעלי ממון ושררה שכל עת שיחושו ביקורת, כיוון שאין להם מחסור בממון – נהפכו, ישכרו את משרדי עורכי הדין החזקים ביותר ויגישו תביעות לשון הרע בסכומי פיצוי אסטרונומים על מנת להפחיד ולהרתיע, דבר שלצערנו מוכיח את עצמו לעיתים רבות.

לעת עתה כאשר אין חוק, בית המשפט נאלץ לעשות את העבודה. כך, השופט אלקלעי קבע כי בסמכותו של בית המשפט לסלק תביעות על הסף במקרים של שימוש לרעה בהליכי משפט או של הגשת תביעה קנטרנית וטורדנית. בית המשפט קבע כי במקרה הנידון מתקיימים כל התנאים המלמדים כי מדובר בתביעת השתקה.

"לא יכול להיות ספק כי הגשת תביעה בסכום של 5 מיליון שקל שהועמדה על 2 מיליון שקל, יש בה כדי להרתיע ולהטיל אפקט מצנן על נכונותם של הנתבע, שהוא איש ציבור, או של אחרים להשתתף בדיון ציבורי", קבע בית המשפט, "וזאת עקב החשש כי המשאבים החומריים והנפשיים הנדרשים למי שמתגונן מפני 'תביעה משתיקה' ישכנעו רבים שלא להתעסק עם התובע או עם גורמים אחרים חזקים כמותו".

עוד כתב השופט כי פערי הכוחות הכלכליים בין הצדדים אינם מוטלים בספק, וכי סכום התביעה מופרך ובלתי סביר בעליל וחורג באופן משמעותי מהסכומים המקובלים בפסיקה.

השופט חייב את התובעים בהוצאות משפט חריגות וגבוהות מאוד של 100 אלף שקל.