האם בינה מלאכותית יכולה להפר זכויות משפטיות?
עורך דין המייצג סטודיו לעיצוב גרפי פנה אליי לאחרונה עם שאלה לא פשוטה:
לקוח שעבורו עיצבו לוגו ייחודי פנה בטענה שהלוגו שהוזמן מהסטודיו נראה זהה כמעט לחלוטין לעיצוב שראה באינטרנט. בירור קצר העלה שהמעצב – בשקיפות מלאה – השתמש בכלי בינה מלאכותית ליצירת הדימוי, בהתבסס על מילות מפתח שהקליד.
אם כלי AI יוצר תוכן שפוגע בזכויות יוצרים של מישהו אחר – מי אחראי? האם בכלל ניתן לתבוע? והאם לבינה מלאכותית יש "אישיות משפטית"?
מהי "הפרה" משפטית בעידן הבינה המלאכותית?
בעולם המשפט האזרחי, הפרה מתייחסת לפעולה שנעשית בניגוד לחוק – למשל:
- שימוש ביצירה מוגנת (תמונה, טקסט, שיר) בלי רשות.
- פרסום מידע שפוגע בפרטיות.
- גרימת נזק באמצעות ייעוץ רשלני, שגוי או מטעה.
כאשר בני אדם מבצעים את הפעולות הללו החוק יודע למי להפנות אצבע.
אבל מה קורה כשהכלי שפלט את התוכן הוא אלגוריתם?
האם לבינה מלאכותית יש אחריות משפטית?
נכון להיום, בישראל (וכמעט בכל העולם), למערכות AI אין אחריות משפטית עצמאית. הן אינן "יישות משפטית" ולכן אינן יכולות לשאת באחריות אזרחית או פלילית.
האחריות מוטלת על:
- המפתח או ספק השירות (למשל OpenAI, Google וכו’)
- המשתמש בכלי – אם עשה בו שימוש רשלני, ללא בדיקה.
- הגורם שהפיץ או הפיק את התוצאה, במיוחד אם עשה בה שימוש מסחרי או ציבורי.
למשל, אם עורך גרפי משתמש בתמונה שיצר AI מבלי לבדוק אם מדובר בדימוי שדומה לתמונה קיימת – הוא עלול להיחשב כמי שהפר זכויות יוצרים.
אם עיתונאי מפרסם כתבה שנכתבה בעזרת AI ומתגלה כשגויה או פוגענית – האחריות עשויה ליפול עליו, לא על הכלי.
מתי AI באמת "מעתיקה"?
כלי AI אינם מחפשים באינטרנט ומעתיקים. הם מאומנים על כמויות עצומות של מידע ו"מלמדים את עצמם" דפוסים אך לעיתים, במיוחד במודלים שגויים או כאשר הקלט בעייתי, נוצרים תוצרים שדומים מדי ליצירה קיימת – מה שעלול להיחשב כהעתקה מהותית לפי חוק זכויות יוצרים.
גם כאשר אין העתקה מילה במילה – אם יש "דמיון מהותי", בית המשפט עשוי לקבוע שהזכות הופרה.
תחומי סיכון מרכזיים:
- זכויות יוצרים- תוכן שנוצר על בסיס יצירות מוגנות עלול להיות תוצאה של הפרת זכויות (גם בלי כוונה).
- לשון הרע – אם AI מייצר טקסט פוגעני, למשל על אדם או עסק.
- הפרת פרטיות – במקרים שבהם המודל "מדליף" פרטים רגישים מתוך דאטה שהיה חלק מהאימון.
- רשלנות מקצועית – שימוש בתשובה של AI בתחום כמו משפט, רפואה או פיננסים, שעלולה להטעות לקוח.
מה עושים בפועל? המלצות לעוסקים בתחום
- אל תשתמשו בתוצר כפי שהוא לשימוש מסחרי או ציבורי בלי בדיקה משפטית.
- צרפו כתב ויתור או גילוי אם נעשה שימוש בכלי אוטומטי (למשל: “תוכן זה נכתב בסיוע בינה מלאכותית”).
- במיזמים מסחריים הוסיפו סעיף ייחודי בהסכמים שמתייחס לשימוש בכלי AI, אחריות וחשיפה.
האם הפסיקה כבר נגעה בזה?
בישראל עדיין אין פסקי דין מרכזיים שדנו באחריות ישירה של תוצרי AI.
אבל בארה”ב ובאירופה כבר מתנהלות תביעות בעניין. בין היתר תביעות מצד צלמים נגד מערכות דימוי אוטומטיות, תביעות נגד פלטפורמות שהציגו מידע כוזב שנוצר על-ידי GPT ושות’.
העתיד הולך לשם ומחוקקים כבר עוסקים בהגדרת אחריות חוקית ל-AI. . באיחוד האירופי, כבר נכנס לתוקפו AI Act – רגולציה מחמירה שמתייחסת לאחריות, שקיפות ומגבלות שימוש.
לסיכום
בינה מלאכותית יוצרת מהפכה, אבל המהפכה הזו מביאה גם שאלות חדשות:
מי אחראי כשאלגוריתם טועה? כשנפגע אדם? כשנפגעת יצירה?
המשפט עדיין משלים פערים, אבל דבר אחד ברור:
האחריות, בשלב זה, תמיד נופלת על האדם שמאחורי הכלי.
אז לפני שמשתמשים בתוכן של AI לצרכים עסקיים, יצירתיים או משפטיים – עצרו לרגע, ובדקו: האם אתם באמת יודעים מה המקור, ומה ההשלכות?
