הסכמים בין בני משפחה – מתי בית המשפט מתערב?
לאחרונה הגיע למשרדי מקרה לא פשוט. שני אחים, שיחסיהם היו תמיד קרובים, הסתכסכו סביב הסכם שנעשה ביניהם כמה שנים קודם לכן. האח הבכור, שבמשך תקופה ארוכה טיפל באמם הקשישה, קיבל מהאח השני התחייבות בכתב לפיה, בתמורה לטיפול המסור, יועבר לידיו חלק מהזכויות בדירה המשפחתית לאחר פטירת האם. כעת, כשהאם הלכה לעולמה, טען האח השני שההתחייבות "לא רצינית", שמדובר היה בסיכום משפחתי בעלמא, וש"אצלנו במשפחה לא הולכים לבית משפט על דברים כאלה".
המקרה הזה, לצערי, אינו נדיר. פעמים רבות הסכמים בין בני משפחה נעשים מתוך אמון, רגש או כוונה טובה, אך לא תמיד בליווי משפטי, וכאשר מתעורר סכסוך, עולה השאלה: האם לבית המשפט בכלל יש סמכות לאכוף את ההסכמים הללו? או שמא מדובר ב"הבטחות משפחתיות" שאינן מחייבות?
הסכמים בין קרובים- לא חוזה רגיל
מערכת המשפט מכירה בכך שהסכמים בין בני משפחה שונים במהותם מהסכמים מסחריים. לא תמיד יש מסמך מסודר, לא תמיד יש "תמורה" ברורה, ולעיתים ההבנות נובעות מיחסי קרבה, תלות או הבטחות שנאמרו בשעת רגש.
ההלכה המשפטית קובעת כי אין מניעה עקרונית לאכוף הסכם בין בני משפחה, אך כדי שבית המשפט יתערב – נדרש להוכיח כי: הייתה כוונה ליצור יחסים משפטיים מחייבים, הצדדים הבינו את משמעות ההתחייבות, התקיים אלמנט של הסתמכות או תמורה, לא מדובר רק ב"הבטחה מוסרית" או בכוונה כללית לעתיד.
דוגמאות להסכמים משפחתיים שבית המשפט כן אוכף:
- התחייבות של הורה להעביר דירה לילד בתמורה לטיפול, מגורים או תמיכה כלכלית
- שטרי מתנה שנחתמו כדין, גם אם לא נרשמו בטאבו
- הסכמות בין אחים לגבי חלוקת עיזבון או נכס שהועבר מההורים
- הסכמים בין בני זוג לשעבר לגבי חלוקת רכוש שלא הוסדר בגירושין
מתי לא תהיה אכיפה?
מנגד, בתי המשפט אינם מהססים לדחות תביעות הנוגעות להסכמים בין בני משפחה כאשר ההבנות שהוצגו הן כלליות מדי, או כאשר לא הוכחה כוונה משפטית מחייבת. במקרים שבהם לא קיים מסמך כתוב, לא בוצעה פעולה שמצביעה על הסכמה חוזית, או לא ניתן להצביע על ראיות ממשיות לקיומה של התחייבות מחייבת- לא יינתן תוקף משפטי לאותה התחייבות. במילים אחרות, שיח משפחתי או הבטחות כלליות שנאמרות בעל פה אינן מספיקות כדי לבסס חוזה מחייב מבחינה משפטית.
לסיכום
בני משפחה נוטים לסמוך זה על זה, וזה טבעי ומובן. אבל דווקא בגלל הקרבה חשוב לעגן הבנות בכתב, בסיוע משפטי מסודר, ובאופן שימנע פרשנות עתידית.
ובמקרים שבהם הסכם כבר נעשה, אך אחד הצדדים מתנער, חשוב לדעת שהמשפט כן מוכן להתערב, בתנאי שמתקיימים יסודות חוזיים ברורים.
כי הסכם בין בני משפחה – אינו חוזה עסקי רגיל, אבל בהחלט יכול להיות הסכם מחייב.
