הליך הגירושין בישראל יכול להתנהל בשתי ערכאות משפטיות, האחת בית המשפט לענייני משפחה והשנייה בית הדין הרבני. מלבד טקס הגירושין וקבלת הגט, פעולות הנמצאות בסמכותו הייחודית של בית הדין הרבני, יתר ענייני הגירושין כמו משמורת ילדים, מזונות וכד' הינם בסמכות מקבילה של שתי הערכאות. מצב זה יוצר מרוץ סמכויות אשר משמעותו היא כי הערכאה הראשונה אשר בפניה הובא עניין מסוים, היא זו אשר קנתה את הסמכות לדון באותו העניין.
מקובל לחשוב כי בהליך גירושין בבית הדין נוטים לפסוק לטובת הגבר ולקפח את האישה, זאת בהשוואה לבית המשפט לענייני משפחה הנחשב כפועל יותר לטובת האישה.
מדובר במיתוסים שאינם מדויקים, אך ניתן להגיד כי אינם חסרי בסיס ומקורם בהבדל המשמעותי בין הגישות.
בית הדין הרבני פוסק על פי ההלכה הדתית ונוקט בגישה שמרנית יותר אשר לעיתים איננה מתאימה לשינויים החברתיים שחלו במוסד הנישואין ובמבנה המשפחתי.
לעומתו, בית המשפט לענייני משפחה נחשב ליברלי יותר וניתן לראות את פסיקותיו המשתנות והמתפתחות בהתאם לצרכי המשפחה המודרנית.
מרוץ הסמכויות וההבדלים המשמעותיים שבין גירושין ברבנות לגירושין בבית המשפט, הופכים את הליך הגירושין בישראל למורכב מאוד. לכן, מומלץ (אם וכאשר הדבר מתאפשר) לחתום על הסכם גירושין שעשוי למנוע מהצדדים את המאבק המשפטי תוך סיום מהיר של הליך הגירושין.