עליית התביעות הייצוגיות בישראל: כלי חברתי או מנוף מסחרי?
לאחרונה הגיע למשרדי לקוח- חברה אשר מיוצגת אצלנו, אשר בוצע שימוש לרעה במנגנון תביעה יצוגית, וכן תביעה ייצוגית מופרכת ונעדרת בסיס משפטי או עובדתי לעניין מחיר שגבתה כחלק מהשירות הקיים אצלה.
בדיקה פשוטה גילתה שהחיוב הזה מופיע באופן שיטתי אצל רבים אחרים. לא במקרה חד-פעמי מדובר, אלא בתופעה רוחבית שיטתית. כך התחיל תהליך שהוביל להגשת בקשה לאישור תובענה ייצוגית בשם עשרות אלפי לקוחות, שהחוק לצידם, גם אם מדובר בסכומים פעוטים. כי העיקרון כאן חשוב יותר מהאגורה.
תופעה במגמת עלייה
המקרה הזה, אחד מני רבים, משקף מגמה רחבה: עלייה דרמטית במספר התביעות הייצוגיות בישראל. לא מדובר עוד בכלי משפטי נדיר, אלא בכלי נפוץ שהפך חלק בלתי נפרד מהמשפט האזרחי המודרני. יותר ויותר אזרחים- מונעים מהבנה, מתסכול או מהכרת זכויות- פונים לערכאות בשם קבוצות שלמות.
היעדים? בנקים, חברות ביטוח, רשתות קמעונאות, חברות תקשורת ותחבורה – הגופים שמנהלים את היומיום של כולנו.
מהי בעצם תובענה ייצוגית?
תביעה ייצוגית מאפשרת לתובע בודד לייצג קבוצה גדולה שנפגעה מאותה עוולה. זו יכולה להיות גבייה לא חוקית, הצגת מידע מטעה, אפליה אסורה ועוד. היא נועדה לתקן עוולות שאינן כלכליות לתביעה אישית, אבל מצטברות לכדי פגיעה משמעותית בציבור.
לצד תביעות כמו זו שהוזכרה, קיים שיח ביקורתי. לעיתים נדמה שמוגשות תביעות "טכניות", ממוקדות בפגמים שוליים, ללא פגיעה מהותית. יש תובעים "סדרתיים", ולעיתים גם עורכי דין, שהשימוש בכלי נעשה אצלם בעיקר ממניעים כלכליים.
בתי המשפט מתמודדים עם הצורך להבחין בין תביעות מוצדקות לבין כאלה שמכבידות על המערכת ונראות יותר כעסקה משפטית מאשר מאבק עקרוני.
הדילמה מורכבת: מצד אחד, כלי שמאפשר לאזרח להתמודד מול תאגידים גדולים- זהו נשק חברתי חיוני. מצד שני, כשהשימוש בו נעשה לעיתים בצורה אינטנסיבית או לא מבוססת, נפגעת האפקטיביות של המנגנון והאמון בו.
לסיכום
התביעה הייצוגית היא תזכורת לכך שגם פגיעה קטנה, לכאורה, יכולה לגלות עוולה מערכתית רחבת היקף. אבל עוצמה כזו מחייבת גם אחריות. המערכת המשפטית צריכה להמשיך לתמוך בתביעות ייצוגיות מוצדקות, אך גם לסנן ולווסת את השימוש בהן. כי בסופו של דבר, המשפט האזרחי אמור לשרת את הציבור- לא להעמיס עליו.
