בסקירה זו אציג בפניכם את המושג "טובת הילד", המשמש את בית המשפט לענייני משפחה עת מוסד הנישואין נקלע למשבר ונוצר צורך לקבוע עניינים רבים הקשורים בקטין ובכלל זאת משמורת לקטין, הסדרי שהות וכל עניין אחר הקשור בקטין, זאת כאשר אין הסכמה בין ההורים ונדרשת התערבות בית המשפט בהעדר הסכמה.
מה מקור המושג?
המושג טובת הילד מספר מופיעים בחוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות תשכ"ב – 1962,
סעיף 25 לחוק קובע כי באין הסכם בין ההורים, בית המשפט יקבע את ההורה המשמורן על פי טובת הקטין, בדגש כי ילדים מתחת לגיל 6 ישהו בחזקת אימם למעט חריגים – כאשר האם איננה יכולה לשמש כהורה משמורן.
מהו עיקרון טובת הילד?
החוק עצמו אינו מפרש מהי טובת הילד, עניין זה נבנה לאורך שנים מפסיקות בתי המשפט והוא כולל מכלול של מערכת שיקולים כפי שנסקור חלק מהן להלן:
בית המשפט כאשר שוקל את טובת הילד הוא מתחשב בפרמטרים רבים ומגוונים שכוללים את גילו של הילד, הצרכים שלו, רצונו האישי בהתאם לגילו ובגרותו הנפשית, את מצבו הגופני והנפשי ואת מצבו הבריאותי, בית המשפט ייטה להתחשב ברצונו ומבוקשו של הקטין על מנת לקבוע מי ההורה המשמורן.
בעיני בית המשפט אין מדובר בנוסחה מקובעת. טובת הילד הינו מבחן גמיש אשר משתנה על פי הנסיבות, כל מקרה נשקל לגופו. אין מדובר במבחן קשיח ובאמות מידה ממוסגרות שתואמות את כולם. טובת הילד שונה ממקרה אחד למשנהו, והכל בהתאם לנסיבות המיוחדות של כל עניין הנדון בפני בית המשפט.
בית המשפט בשוקלו את טובת הילד ישאף למזער את הנזקים שהוסבו לילד בשל המאבק הגירושין בין ההורים בכל הנוגע למשמורת ולהסדרי שהיי זמניים.
טובת הילד בעיני בית המשפט הינה קשר של הילד עם שני ההורים הן ההורה שהילד נמצא אצלו במשמורת והן עם ההורה שנקבעו לו הסדרי ראייה.
בית המשפט יכריע בעניין המשמורת לאחר שישקול את כלל הממצאים והראיות שהובאו לפתחו, בכלל זאת ייטה להישען על חוות דעת מומחים המלצות ותסקירים סוציאליים.
במקרה בו בית המשפט מתלבט ואינו יכול להכריע בין שני ההורים, ישלחו ההורים למבחני מסוגלות הורית, אשר יעניקו חוות דעת מסייעת לבית המשפט.
האם החלטת בימ"ש היא פרמננטית ולא ניתן לסטות ממנה?
התשובה היא לא! בכל עת בהן תשננה הנסיבות ניתן יהיה לפנות לבית המשפט בבקשה לשינוי ואף ביטול ההחלטה בעניין המשמורת והכל בהתאם לשינוי הנסיבות. בית המשפט ישנה החלטתו בעניין המשמורת כאשר ייווכח לדעת כי כי טובת הילד מחייבת שינוי.
אמנה בדבר זכויות הילד של האום – סעיף 3
פקטור נוסף הינה האמנה של האום עליה חתמה מדינת ישראל בדבר זכויות הילד. האמנה זו נחתמה בשנת 1990 ואושררה בשנת 1991 סעיף 3 באמנה קובע, בין היתר, כי טובת הילד תהווה שיקול ראשון ומרכזי בכל פעולה שלטונית הנוגעת לילדים, וכי המדינות החברות באמנה זו חייבות לנקוט צעדים חוקתיים או לחלופין מנהליים על מנת שיבטיחו לילד הגנה.
